הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מובילי כאוכב בע"מ

פסק דין

לפני תובענה בסדר דין מהיר בכל הנוגע לתאונה מיום 3.8.11 (להלן: "התאונה") אשר במהלכה נפגע כלי הרכב אשר היה מבוטח על ידי התובעת ונגרמו נזקי רכוש נטענים.

בהתאם להוראות תקנה 214טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אפרט להלן בתמצית את עיקרי פסק הדין:

התובעת, הראל חברה לביטוח בע"מ היתה בעת הרלבנטית המבטחת של רכב פרטי (להלן: "הרכב") בו נהג בעת התאונה מר איסק זרצקי (להלן: "איסק"), כאשר אשתו, הגב' מרה זרצקי נמצאת ברכב אף היא (להלן: "מרה").

הנתבעת היתה בעת הרלבנטית בעלת משאית (להלן: "המשאית") בה נהג בעת התאונה מר טאלב עיסאוי (להלן: "טאלב").

לטענת התובעת, התאונה אירעה שעה שהרכב נסע אחרי אוטובוס בנתיב הימני, במקום שבו קיימים שני מסלולי נסיעה, כאשר בנתיב השמאלי נסעה משאית ובשלב מסוים, כאשר שני המסלולים התאחדו לכדי מסלול אחד, סטתה המשאית ימינה לעבר המכונית (וניסתה להיכנס למרווח שבין האוטובוס לבין הרכב) והסבה למכונית את הנזקים הנטענים.

לטענת הנתבעת, המכונית היא אשר פגעה פתאום במשאית כאשר הגיחה ללא סיבה אל עבר מסלול הנסיעה של המשאית.

בפני העידו איסק, מרה וטאלב.

לאחר בחינת העדויות והמוצגים ושקילת סיכום הטענות מטעם הצדדים, מסקנתי הינה כי דין התביעה להתקבל וזאת מהטעמים הבאים.

עדותם של איסק ומרה הותירה רושם מהימן ולא אוכל לומר שהתרשמותי היתה דומה בכל הנוגע לעדותו של טאלב. איסק ומרה אמנם בני זוג וייתכן שהם תיאמו ושיחזרו את התאונה טרם הגיעו לביהמ"ש ויחד עם זאת, עדותם היתה עקבית ושניהם תיארו באותו אופן את התרחשות התאונה. שניהם הסבירו שהם נסעו אחרי האוטובוס ושהמשאית הגיעה מצד שמאל ו"שברה" לכיוון מסלול הנסיעה שבו הם היו, בשל ששני המסלולים הפכו למסלול אחד. איסק טען שהוא ראה את המשאית במראה טרם הפגיעה ומרה הסבירה שהיא לא ראתה את המשאית ולא הסתכלה במראות. זוהי דוגמא לנתון שלשיטתי מוסיף לאמינות הגרסה שלהם, שעה שמרה לא מצאה לנכון להעיד לגבי דברים שהיא לא ראתה באופן אישי. איסק אף צייר את הנתיבים ואת אופן התרחשות התאונה ותיאורה של מרה בעל פה תאם את אותם נתונים, כמו גם את ההודעה לחברת הביטוח שאותה מסר איסק לאחר קרות התאונה.

לעומת זאת, עדותו של טאלב היתה בעייתית. ראשית, בקטעים מסוימים הוא טען שהוא יודע מהיכן "הגיח" איסק טרם פגע בו, אך בקטעים אחרים של העדות הוא הסביר כי "אני לא יודע מאיפה הוא בא". שנית, יש לראות שבשלב מסוים הוא משער שאולי איסק הגיח מתחנת האוטובוס ולעומת זאת, בשלב אחר הוא טען שייתכן ואיסק הגיח מכביש פנימי שמתחבר לכביש הראשי במקום אחר. שלישית, יש לראות שבהודעה שטאלב הגיש לחברת הביטוח באשר לתאונה, הוא ציין שאיסק הגיח מכביש צדדי והדבר אינו עולה בקנה אחד עם עדותו שהתייחסה לכך שהוא למעשה לא ראה את איסק עד הפגיעה ולכן הוא יכול רק להניח ולשער מאיפה הוא הגיע. הייתי מוכנה לקבל מטאלב גרסה לפיה הוא לא יודע מאיפה הגיע איסק, שכן לא ראה אותו עד השניה שבה אירעה הפגיעה (גרסה שיכולה להיות הגיונית וסבירה) אך שעה שטאלב החליט לטעון חד משמעית במקום מסוים שהוא יודע מאיפה איסק הגיע ובמקום אחר לטעון שהוא איננו יודע מאיפה הוא הגיע – הרי שהדברים חייבים להיזקף לחובתו.

בנוסף, הרי שטאלב העיד שהוא הגיע למקום בו אירעה התאונה לאחר שהשלים פניית פרסה. אם הוא השלים את פניית הפרסה במקום שבו הוא מתאר, הוא היה אמור להיות בנתיב השמאלי כפי שאיסק ומרה העידו ויש להוסיף לכך שמרה העידה שהנתיב השמאלי "נגמר" בשלב מסוים וכי הנוסעים בנתיב זה היו חייבים לפנות ימינה ולהשתלב בנתיב הימני (כפי שטוענת גרסת התביעה). לא אוכל לקבל את גרסתו של טאלב לפיה בתום השלמת הפרסה הוא אכן היה בנתיב השמאלי, אך לאחר מכן הוא עבר למסלול הימני, נסע במסלול זה ורק לאחר מכן אירעה התאונה.

מהתמונות של הפגיעות שהוסבו לרכב של התובעת עולה שהמדובר בפגיעה מתמשכת לאורך כל הדופן השמאלית, תוך תלישת הפנס הקדמי. לו היה איסק מגיח מכביש גישה בצד הדרך או מתפרץ מתחנת האוטובוס וסוטה לכיוון המשאית, אזי שהיה נפגע החלק הקדמי בלבד של רכבו של איסק (וייתכן שרק הפינה הקדמית-שמאלית בהתאם לזוית הפגיעה). עוד היינו מצפים שהמראה תישבר באופן שהיא תתקפל בחוזקה אל עבר הנהג. דא עקא שעדי התביעה העידו שהמראה נתלשה לכיוון החלק הקדמי של הרכב והתמונות של הפגיעה מתיישבות יותר עם טענת התביעה לפיה המשאית, בחלקה האחורי "גירדה ושפשפה" את הרכב לכל אורכו.

באשר לעדותו של טאלב, עוד אעיר, שלקראת סוף החקירה הנגדית הוא נשאל כמה שאלות שניכר היה שקשה לו לענות עליהן, כגון השאלה לגבי האפשרות שהוא לא היה מורשה לנהוג במשאית בעת הרלבנטית בשל גילו הצעיר ולגבי האפשרות שחברת הביטוח הודיעה למעבידה שהיא לא מוכנה לקחת על עצמה את תוצאות האירוע. טאלב ניסה להתחמק ממתן תשובה, פנה לבא כוחו בבקשה שיסייע לו במענה ולאחר מכן השיב לגבי הנושא כי הוא "לא זוכר".

אשר על כן, במכלול, אני סבורה שהתובעת עמדה בנטל ההוכחה האזרחי ויש לקבל את התביעה. הואיל ולא הועלו טענות באשר לגובה הנזק – אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 5,687 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24/6/12 ועד היום, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪ (כולל מע"מ), ובתוספת החזר אגרת בית המשפט.

הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, ח' אדר תשע"ג, 18 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: